אתר תלמידי בית הספר לאימון אישי NCS

 

 
תעדת סיום קורס מאמנים מלא
מעניקה לבוגרי הקורס אפשרות 
הצטרפות ללשכת המאמנים בישראל כחבר עמית
בדרגת מוסמך, מקצועי או בכיר

 





































 

 
תעדת סיום קורס מאמנים מלא
מעניקה לבוגרי הקורס אפשרות 
הצטרפות ללשכת המאמנים בישראל כחבר עמית
בדרגת מוסמך, מקצועי או בכיר

 

                 קורס מאמנים NCS - מפגש 1 

 
האלמנט - "המקום נכון"
*** מה אני הכי אוהב/ת לעשות?
*** במה אני הכי טוב/ה?
 
ההגשמה האישית משולבת בזיהוי "המקום הנכון" בו אנו מחברים את מה שאנו אוהבים עם הכישורים והחוזקות שלנו.
ספר מומלץ: "המקום הנכון" ד"ר קן רובינסון. הוצאת כתר.





  
 
***יציאה לפעולה- המשימה שלי השבוע:
 
מה אני עושה השבוע עם מודעות לאלמנט - "למקום הנכון"?


 
 
"היום לא אשפוט דבר" (החוק הרוחני הראשון, דיפאק צופרה "הצלחה ב-7 חוקים רוחניים")

 

     
     להגדרות אימון לחצו כאן >>
     מעוף אווזי הבר לחצו כאן >>
     צ'ופרה - חוק 1 הפוטנציליות הטהורה לחצו כאן >>

      לספרות מומלצת לחצו כאן >>
     
       סר רובנסון בכנס "טד" בקליפורניה: 

האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?
מאת: עמי סלנט, מידען וחוקר 

פרופסור קן רובינסון ( Sir Ken Robinson ), מומחה בריטי ליצירתיות וחינוך נחשב לאחד המובילים בעולם בתחום פיתוח היצירתיות והחדשנות בחינוך. בהרצאה מרתקת שנשא לאחרונה בכנס TED בארה"ב, ביקר סר קן רובינסון את התנהלות מערכות החינוך כיום בעולם. לדבריו, טיפוח יצירתיות בבתי הספר חשוב לא פחות מאשר הקניית דעת ו"אם אינך מוכן לשגות מדי פעם, לעולם לא תיצור דברים מקוריים". 
לשיטתו, תפקידם של בתי הספר אינו בהכרח להיות מסלול הכנה לאקדמיה, אלא להצמיח סביבה לטיפוח מצוינות ויצירתיות של בני אדם. דבריו של סר קן רובינסון, מחזקים את הצורך בטיפוח אמנויות בבתי הספר כאמצעי ליצירת ערוצים ליצירתיות אצל תלמידים.


"האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?" -  
דברים שנשא סר רובינסון בכנס 'טד' קליפורניה
תרגום עיקרי ההרצאה:
 אלומה עברון

יש כמה תימות בכנס, שהן רלבנטיות למה שאני רוצה לדבר עליו, האחת - העדות המדהימה ליצירתיות האנושית, המגוון והעושר העצום המאפיינים אותה
השניה - שאין לנו שמץ של מושג מה עומד להתרחש בעתיד
יש לי עניין רב בחינוך, למעשה לכל אחד יש עניין בחינוך, לכם? 
העניין האדיר שיש לנו בחינוך, נובע בחלקו משום שהחינוך הוא עתידי ולא ניתן לתפוס אותו כרגע, לדוגמא – תלמידים המתחילים ללמוד בשנה זו (2006), יצאו לגמלאות בשנת 2065.
לאיש אין רמז – למרות כל המיומנויות המושקעות – לאן מועדות פני העולם תוך חמש שנים אפילו, ובכל זאת, בתי הספר מפנים אותם לכיוון מסוים. חוסר היכולת לנבא מה יקרה, משותף לכולנו. 
ויחד עם זאת, היכולת המדהימה של ילדים להמציא ולחדש היא כישרון מולד, אותו הורסים המבוגרים באכזריות. 
אני רוצה לדבר על יצירתיות ולומר לכם, שזה לא פחות חשוב מידיעת קרוא וכתוב ועלינו להתייחס לזה באותה הרצינות.
יש לי סיפור משעשע בשבילכם. אחת התלמידות ציירה כל השיעור. שאלה המורה –" מה את מציירת?", 
ענתה התלמידה – "את אלוהים". 
המורה – "אבל אף אחד לא יודע איך הוא נראה!" 
התלמידה – " זה בסדר, עוד דקה כולם ידעו.."
אחד הדברים המאפיינים את הילדים - שאין להם שום בעיה לקחת סיכון ולטעות. הם מוכנים לטעות.
למרבה הצער, בהנחיית עולם המבוגרים, מאבדים הילדים מהר מאד את הסכמתם לשגות.
לא זו בלבד שאנחנו, המבוגרים, הורסים את נכונותם לטעות, הפכנו זאת לשיטה לאומית – לפיה הדבר הנורא ביותר בעולם שיכול לקרות לילד בבית הספר – הוא לטעות.
אסור לטעות.
התוצאה היא, שנטלנו מהילדים את יכולתם הטבעית להיות מוכנים לשגיאה.
כל ילד הוא מטבעו אמן, שחקן, והצרה היא שלא רק שאנחנו לא גדלים ל ת ו ך יצירתיות, אנחנו גדלים ממנה והלאה.
מדוע זה?
אני עברתי מסטרטפורד אנגליה (המקום בו נולד אביו של שקספיר) ללוס אנג'לס. 
דמיינו לעצמכם איזה מעבר זה.. בכל אופן, כאשר עברנו ללוס אנג'לס, הבן שלי לא רצה לעבור. היתה לו חברה – שרה שמה, והוא טען שלעולם לא ימצא חברה כזו, מה שגרם לנו להיות מרוצים מאד, כי זאת למעשה היתה הסיבה שעברנו..  אבל אם נחזור רגע, משהו הולם בך במעבר ללוס אנג'לס. מסתבר שכל מערכת חינוך בכל ארץ בעולם – מצייתת לאותם הכללים! 
בראש סולם העדיפויות עומדים תמיד מתמטיקה ושפות זרות, והמקצועות ההומניים יהיו תמיד בתחתית. אמנות ומוזיקה נמצאים גבוה יותר מתיאטרון ומחול. 
ונשאלת השאלה מדוע? מדוע לא ללמד ילדים לרקוד? האין זה חשוב?
כולנו רוקדים עד מותנו. 
מה היא תכלית החינוך הציבורי – "חינוך החובה" של היום?
ובכן, תכלית החינוך הציבורי היא לייצר עוד פרופסורים לאוניברסיטה. 
וגם אני הייתי כזה... אבל אסור לנו להאליל כל כך את המעמד הזה. מה שיש באורח החיים הזה הוא דגש יתר על הראש. "חיים של ראש"... למעשה הם תופסים את הגוף שלהם רק כערוץ מעבר או סוג של הרחבה ל...ראש.
אם אתם רוצים לצפות בחוויה חוץ-גופית, לכו לדיסקוטק שם מתקיימת מסיבת אקדמאים, ותראו איך אנשים זורקים את גופם בעוצמה רבה, לחלוטין מחוץ לקצב, ורק מחכים לרגע לחזור הביתה לעבודת הניירת שלהם.
כל ההשקפה האקדמית מושתתת על שתי נקודות שגויות שהגיעו היישר מהמאה ה-19, מתקופת המהפכה התעשייתית, כי לפני כן לא היה כלום.
ואלו ההנחות:  אל תלמד אמנות כי לא תהיה אמן, אל תלמד מוזיקה כי לא תהיה מוזיקאי. כלומר, עליך ללמוד רק מה שיביא לך עבודה. וכך מן הסתם גם אתם חוויתם את זה. דברים שאהבתם – נאמר לכם שוב ושוב לזנוח, כי לא תשיגו באמצעותם עבודה. אגב, נקודה זו הוכחה כיום כשגויה לחלוטין. כל העולם עובר כעת מהפכה תפיסתית בנוגע להנחה זו. והנקודה השניה - יכולת אקדמית. היינו - כל מי שרכש השכלה אקדמית הוא "נחשב", ומי שלא - קיבל סטיגמה זו או אחרת שהוא "לא שווה".
לדעתי איננו יכולים להמשיך עם ההשקפות הללו יותר.
לפי דוח אונסק"ו, בשלושים השנה הקרובות, יסיימו את בתי הספר התיכוניים יותר תלמידים מאשר בכל דברי ימי ההיסטוריה האנושית!!
כך שזה קושר יחד את שיגעון ההשכלה האקדמית, הטכנולוגיה והתפוצצות האוכלוסיה.
לפתע פתאום – תואר אקדמי כבר לא שווה כלום, נכון?
בזמנו, אם היה לי תואר, היתה לי עבודה. אבל היום, בעלי תואר ראשון, אין להם מה לעשות, כי בלי תואר שני ודוקטורט, אי אפשר להשיג עבודה. אנחנו בתהליך של "אינפלציה אקדמית" (ירידת ערך האקדמיה). 
עלינו לשכוח מאקדמיה ולחזור ל א י נ ט י ל י ג נ צ י ה.

צריך לזכור שלושה דברים - האינטיליגנציה היא  ר ב ג ו נ י ת: אנחנו חושבים קינטית, אנחנו חושבים סטטית, מבחינה פסיכולוגית אנחנו חושבים רבגונית. הדבר השני – האינטיליגנציה היא דינמית. המוח הוא אינטראקטיבי. לנשים יש גם אינטיליגנציה רב-משימתית, המאפשרת להן לבשל, לדבר בטלפון ולעשות עוד פעולות בו זמנית. ברוח הבדיחה, שאם עץ נופל ביעד ואף אחד לא רואה - זה לא קרה, אומר: אם עץ נופל ביער ואישה לא רואה את זה – האם זה עדיין לא בסדר?
והדבר השלישי - יש באינטיליגנציה רגע של הארה. הרגע בו אנשים גילו את כישרונם. 
היוצרת של "Cats", נחשבה ילדה לקויית למידה עם בעיות היפר של תנועתיות יתר. היא לא היתה מסוגלת לשבת רגע אחד בשקט. בבית ספרה בזמנו, לקחו אותה למומחה ששוחח איתה בנוכחות אמה שעות ארוכות על הבעיות שלה בבית הספר וחוסר יכולתה להתרכז. ואז השאיר אותה המומחה לבד בחדר והפעיל את הרדיו, בעודו צופה בה יחד עם אמה מאחורי דלת זכוכית.
ברגע שהשאירו אותה לבד, היא החלה לרקוד. לאחר זמן קצר, אמר המומחה לאם: "גבירתי, אין לך כאן ילדה עם הפרעה, יש לך כאן רקדנית!" 
ואכן הילדה עברה לבית ספר לריקוד וחייה השתנו ללא הכר כשראתה מסביבה עוד ילדים שאינם יכולים לשבת בשקט, עוד ילדים כמוה שהיו חייבים להתנועע כדי לחשוב! 
אותה ילדה סיימה בהצטיינות בית ספר לבלט, הקימה להקת ריקוד משלה והיום היא מולטי-מיליונרית.

מדברים הרבה על אקולוגיה. גם בכנס הזה. 
אני מאמין שהתקווה שלנו היא אקולוגיה א נ ו ש י ת .
שיטת החינוך שלנו מקעקעת את יסודות השכל שלנו, וזה לא ישרת אותנו היטב בעתיד. עלינו לחשוב על שינוי משמעותי עבור חינוך ילדינו. מייחסים ליונה סאלק (אבי החיסון נגד שיתוק ילדים) את המשפט שאומר – "אם כל החרקים ייעלמו מכדור הארץ, בתוך 50 שנה יסתיימו כל החיים על פני האדמה. אם המין האנושי לעומת זאת, יעלם מכדור הארץ, בתוך 50 שנה ילבלבו ויפרחו כל צורות החיים".
והוא צודק!
מה שהכנס הזה (TED) חוגג, הוא את המתנה של הדמיון האנושי. עלינו להיות זהירים כעת, להשתמש בחוכמה במתנה זו ולחשוב שוב על אלו עקרונות נשתית את החינוך שלנו.
והדרך היחידה לעשות זאת , היא לראות ולהכיר ב ע ו ש ר של היצירתיות האנושית, ולהעביר לילדנו את התקווה של היצירתיות האנושית לעתיד טוב יותר.
אנו – כבר לא נראה אותו – אבל הם כן.

       

     להגדרות אימון לחצו כאן >> 

      קורס מאמנים NCS - מנהל אקדמי: ד"ר צבי פוס
     




       דף זה מיועד לתלמידי NCS בלבד, למטרות לימוד והוראה בלבד. לחומר ההוראה
      זכויות יוצרים ואין להשתמש בו לפרסום, או לכל מטרה אחרת, ללא אישור
      המנהל האקדמי של NCS, ד"ר צבי פוס.    
 
 
 
   בית הספר לאימון אישי - גליקסברג 7 תל אביב 69412   טל. 0777-80-90-99   פקס. 03-6490048   /  © כל הזכויות שמורות לבית הספר לאימון אישי
 
עיצוב ובניית אתר - רועי אראלי השפעה באינטרנט